החלטה בתיק רע"א 6828/04

א.        (1)    זו בקשת רשות ערעור בהסכמה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (כבוד השופטת ש' דותן) מיום 16.6.04, שבו נדחה על הסף ערעור אזרחי (ת"א) 3078/02 על החלטות רשמת בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת שרה ברוש) מיום 8.7.02. בהסכמת הצדדים, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על פיה (תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984).

           (2)    המדובר בערעור על החלטות שעניינן תשובות לשאלונים ועיון במסמכים.

ב.        הצדדים פנו לבית המשפט המחוזי בבקשת דחיה בהסכמה, ובית המשפט לא נעתר לה. בית המשפט ציין, בדחותו את הערעור, כי הערעור נקבע לדיון מכבר ונדחה לבקשת הצדדים, בטענה כי הם מצויים בהליך גישור; בא כוח המערער לא הגיש עיקרי טיעון ותיק מוצגים. בבוקר הדיון (16.6.04) הוגשו בקשות דחיה באמצעות פקסימיליה, אין מדרכה של ערכאת ערעור להתערב בשאלות דיוניות בשיקול דעת הערכאה הדיונית; לא הוגשו שאלונים ועיקרי טיעון. הצדדים הגישו בקשה לתיקון פרוטוקול, שנתקבלה, ולפיה הוגשה הבקשה בטעות בתיק אחר המתנהל בין הצדדים והוגשה שוב משהובררה הטעות, וכן נכללים עיקרי הטיעון בהודעת הערעור המפורטת.

ג.        (1)    הבקשה הנוכחית נומקה בכך, שבין הצדדים מתנהל סכסוך רחב היקף בבית המשפט המחוזי בתל אביב, ובו מעורבים צדדים רבים וסכומי כסף גדולים, והשלכותיו הן גם על תיק נוסף (שבו היבטי מס) ועל צדדים אחרים. הוסכם בין הצדדים, ואף מי שאינם צדדים פורמליים לתיק, לנסות לפתור את הסכסוך כולו בהליך גישור. כן הוסכם בין הצדדים, כי כל הדיונים בהליכים בתיק למיניהם יידחו עד למיצויו של הליך הגישור, וכך נדחו - כנמסר - ההליכים בתיקים העיקריים. הבקשה הוגשה בהסכמה מתוך הנחה שכשם שבית המשפט דחה בעבר את הדיון בערעור, כן יעשה גם הפעם, אך בית המשפט לא נענה. באשר להנמקה של האיחור בהגשת הבקשה ובאי הגשת עיקרי טיעון, נטען כי הבקשה הוגשה מספר ימים לפני כן, אך בטעות צויין בראשה מספר התיק העיקרי ולא מספר הערעור, ומשהובררה הטעות שוב הוגשה הבקשה (לא נמסר מתי) אך לא הוכנסה אל השופטת ולכן הוגשה שוב, כנראה ביום הדיון; ובאשר לעיקרי טיעון, סברו כי אין מקום להגישם בטרם תם הגישור, והודעת הערעור אינה מפורטת.

           (2)    לבסוף, הטענה היא כי המדיניות השיפוטית היא לעודד גישורים, ולכן יש להעתר לבקשת דחייה בעיצומו של גישור.

ד.        בית המשפט קמא התרעם, עם זאת, ובצדק, על המועד שבו הוגשה בקשת הדחיה ועל אי הגשתם של עיקרי טיעון. אוסיף, כי גם בבית משפט זה הוגשה הבקשה ללא כל המסמכים הרלבנטיים, והיה צורך לפנות כדי לקבלם. גם לבקשת רשות ערעור יש צורך לצרף את כל המסמכים, למצער, החלטות הערכאות הקודמות. לא כן שכן שבהסכמה מבקשים כי הבקשה תידון בערעור, וכתב ערעור מחייב (תקנה 419 לתקנות סדר הדין האזרחי) צירוף העתקי החלטותיהן של הערכאות הקודמות. אמנם בקשת רשות הערעור נסבה על הדחיה ולא על העניין המהותי שהיה על הפרק בערעור בבית משפט קמא, אך אין לצפות מבית המשפט שלא ירצה לראות את כל התמונה בה מדובר. התוצאה היתה טרחה יתירה בהשגת החומר.

ה.        (1)    אכן, ככלל יצדק מאוד בית משפט שיבקש לקיים דיון במועד שנקבע, כדי שזמנו השיפוטי ינוצל כראוי. מטבע הדברים, מסורה דחיה לשיקול דעתו של בית המשפט הדן (השוו תקנות 152 ו-153 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, לרבות דחיה ללא מועד שבתקנה 153, האמורה להיות נתונה לבדיקה תקופתית של בית המשפט), ולא בנקל תתערב ערכאת ערעור בהחלטתו, לא כל שכן בשעה שזו מוגשת עובר לדיון ופוגעת בסדרי עבודתו של בית המשפט (זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהד' 7 בעריכת ש' לוין, סעיף 383 בעמ' 474). ועוד, גם בקשת דחיה צריכה להיות מוגשת במועדה, כדי שלא יהא בה ריח של זלזול בבית המשפט (שם, עמ' 473). יתר על כן, אף הסכמת בעלי הדין אינה מכפרת על אי כבוד לבית המשפט, אף אם לא לכך כיוונו הצדדים, שכן המדובר בהקשר זה גם באינטרס הציבור. ער אני לכך, שבבית משפט זה כבר הובעה לא אחת דעה, שבכל הכבוד מקובלת עלי בהחלט, כי אין בכוחה של הסכמת הצדדים "כדי להכתיב לבית המשפט את סדרי עבודתו, את לוח הזמנים ... בית המשפט מופקד על קביעת מועדי הדיונים, ושומה עליו לעשות ככל שלאל ידו על מנת שהמשפטים יתנהלו במהירות וביעילות ולא יהיו נתונים לסחבת על ידי הצדדים ולוא גם בהסכמה" (רע"א 425/98 נקי נ' פרוש, מפי השופטת שטרסברג-כהן). ראו גם רע"א 3136/00 סלימאן נ' שוקיר (פ"ד נה(2) 97, 100): "בית המשפט אינו פועל כאוטומט הנעתר לבקשות דחיה מוסכמות, אלא גם בדונו בבקשת דחיה תפקידו לשקול את האינטרסים הנוגעים בדבר" (המשנה לנשיא ש' לוין).

           (2)    עם זאת, ענייננו נסוב על בקשות דחיה בשל הליך גישור. יש למערכת השיפוטית עניין ביישוב סכסוכים מחוץ לכתלי בית המשפט, מטעמים ערכיים ומעשיים כאחד. אף מו"מ לפשרה הוא שיקול לדחייה (זוסמן, שם, ס' 383 בעמ' 473-472). באשר לגישור, ראו דברי הנשיא ברק בטקס חתימתה של אמנת הגישור בעסקים בבית הנשיא ביום 14.3.02:

"...גישור אינו רק טכניקה. זו תרבות של חיים משותפים ... תחת הכרעות כוחניות - בין כוח פרטי ובין כוח מאורגן של המדינה - באות הכרעות הסכמיות...".

           ולהלן:

"גישור עדיף על שיפוט, שכן ההכרעה בו היא הסכמית ולא כוחנית. הגישור לא בא לפתור את בעייתם של בתי המשפט. הגישור בא לפתור את בעיותיה של החברה. הוא פועל מחוץ לבתי המשפט ,ובטרם יובא הסכסוך לבית המשפט. אך עם זאת, אין ל--- כי לגישור חשיבות רבה בהורדת העומס מבתי המשפט. אין זו מטרתו, אך זו צריכה להיות תוצאתו".

           הדברים חלים כמובן גם על גישורים במסגרת הליך שיפוטי, על פי סעיף 79 לחוק בתי המשפט, במתכונתו דהאידנא. סעיף זה קובע (ס"ק (ה)) "העביר בית המשפט עניין לגישור, יעכב את ההליכים שלפניו לתקופה שיקבע, ורשאי הוא להאריך את התקופה בהסכמת בעלי הדין. ועוד, המחוקק עודד גישורים גם ביחס לאגרות (תקנה 11(א) לתקנות המשפט (אגרות), תשמ"ו-1987, סיפה).

           (3)    יש איפוא מקום לעודד גישורים ואף לשקול להיענות לדחיית דיונים בשעה שהם מתנהלים, והדבר מסור ספציפית לשיקול דעת בית המשפט בכל מקרה. שאלה טובה היא, עד מתי יידחו הליכים מפני הגישור. היא תידון בכל מקרה לגופו, ויתכן שיהיו מקרים שבהם תבוא שעה לומר: עד כאן ותו לא, כגון כשהגישור אינו פעיל והתיק מונח למעצבה כאבן לה הופכין. אך המקרה דנן לכאורה לא הצדיק זאת, לפחות לפי שעה.

           (4)    לא בקלות הגעתי לכלל מסקנה, כי דינה של הבקשה במקרה דנן להתקבל, והחלטתי לדון בה כערעור ולקבלו. זאת, אך מן הטעם שיש מקום, כאמור, לעודד גישורים. כך גם במשפט העברי, "ויפה כוח פשרה מכוח הדין..." (בבלי, סנהדרין דף ה', ע"ב, כדברי רבן שמעון בן גמליאל, שם). לענייני פשרה, ראו גם רע"א 4044/04 בוקרה נ' סגל (לא פורסם).

ו.        הואיל והליך הגישור בעיצומו, והואיל ולכל הצדדים עניין בהמשכו מזה ובשמירת זכויותיהם מזה, דחיית הערעור על ידי בית המשפט המחוזי במקרה זה נראית לי חמורה מדי, ולפיכך אני מקבל כאמור את הערעור. ואולם, עלי ליתן ביטוי לשאלת היחס אל בית המשפט בשתי הערכאות. הטלת הוצאות לטובת המדינה (תקנה 514 לתקנות סדר הדין האזרחי), אינה נעשית כשיגרה, אך היא אפשרית כדי להקפיד עם בעלי דין שהאריכו דיון לשווא, ולענייננו - גרמו לדיון שהיה מיותר; ראו זוסמן, שם, סעיף 438 בעמ' 538-9, וכן ע"א 4440/91 טורנר נ' טורנר, פ"ד מז(2) 436. לא הובא במצורף לבקשת הערעור חומר המאשש את הטענה כי בקשת הדחיה הוגשה במועד ו"נפלה בין הכיסאות" בשל תקלות טכניות. עיקרי טיעון הם חובה (תקנה 446) ודין אי הגשתם כאי התיצבות, אלא אם הורה בית המשפט אחרת, כלומר היה מקום להגיש בקשה לבית המשפט לעניין זה ולא לפעול אלא לפי החלטתו.

ז.        התיק יוחזר איפוא לבית המשפט קמא, לדיון בערעור לגופו במועד שייקבע, לאחר שיישמעו טענות הצדדים לעניין המועד בהקשר הגישור. בנסיבות, אני מחייב את המערערים בהוצאות לטובת אוצר המדינה. לא אמצה עמם את הדין, ואקבע הוצאות אלה לסך 5,000 ש"ח.

           ניתנה היום, כ"ח באלול תשס"ד (14.9.2004).

ש ו פ ט

       /עכב